ואז קורים כמה מצבים:
א. כל רהיט נראה יחסית מתאים ומושלם כי הוא פרופורציונלי למרחב.

ב. יש פיתויים לקנות גדול יותר כי המוח שלנו משדר שגדול זה שפע.

ג. אם נפלנו על מבצע של גדול במחיר קטן, נסגרה העסקה.

יש עוד טריק שהמוח עושה עלינו.
לפעמים אנחנו רואים רהיט אצל חברים, משפחה או שכנים והוא כל כך נפלא.
אפילו ישבנו על הספה והיא הייתה כל כך נוחה והכיסא ההוא כל כך מרשים.
אנחנו כל כך מתלהבים ובאופן טבעי רוצים לנחס לעצמנו את היופי הזה.
התחושה היא שכזה בדיוק אנחנו חייבים אצלנו , ששאר הפרטים החשובים פשוט נעלמים לנו מהמוח.

זה קצת מזכיר את האחיות החורגות של סינדרלה, בניסיון לדחוף בכוח את רגלן הגדולה לתוך נעל הזכוכית הקטנה כדי לזכות בנסיך.

אפאס, זה לא עבד להן, זה גם לא עובד בעיצוב פנים